למידת נגינה היא אתגר לא רק עבור מתחילים. גם מוזיקאי מנוסה שרוצה ללמוד קטע חדש צריך להשקיע הרבה זמן ומאמץ כדי להטמיע רצף של תנועות שמרכיבות קטע נגינה כלשהו. עליו לחזור על אותו רצף פעולות שוב ושוב עד שהידיים כבר יודעות לנגן בעצמן. הפרויקט עוסק בחיפוש דרכים חדשות ואינטואיטיביות ללמידת נגינה, שמתמקדות בפן המוטורי. שי שואב השראה ממשחקים כמו Guitar Hero ו-Beat Saber, בהם השחקן נדרש לבצע רצפים מוגדרים מראש של תנועות, בסנכרון עם שיר שמתנגן ברקע ובעזרת אלמנטים ויזואליים שמדריכים את הידיים או האצבעות. הפרויקט בוחן את השימוש בעזרים ויזואליים כאלה כאלטרנטיבה לנגינה מתווים. שי יצר אפליקציה המחברת את העולם הפיזי אל הווירטואלי — המשתמש יושב מול פסנתר, מרכיב משקפי מציאות מדומה ורואה לפניו "פסנתר" בו הוא מנגן באמצעות "ידיים". על גבי אותם פסנתר וידיים מופיעים עזרים ויזואליים שמדריכים את האצבעות לעבר הקלידים. בהמשך, הפסנתר הוחלף בכלי הקשה ועשר האצבעות הוחלפו בשני מקלות, משהובן שפסנתר הוא כלי מורכב מדי עבור סוג כזה של אינטראקציה. קטעים ארוכים ומורכבים הוחלפו בלוּפים קצרים ופשוטים. בגרסה זו של האפליקציה הוחלפו העזרים הוויזואליים במקלות וירטואליים "מדריכים". המקלות נעים במרחב ואם המשתמש עוקב אחריהם ומחקה את תנועתם, הוא מצליח לנגן ביחד עם שיר שמתנגן ברקע. שם הפרויקט נולד מתוך הכפילות במשמעות המילה play באנגלית (ובשפות נוספות רבות, מסתבר) - לשחק ולנגן , ומתוך תובנה כי אחת מצורות הלמידה היעילות ביותר היא משחק.
