מתוך התבוננות בתהליכי הרס ובנייה בעיר, והקבלה למחזוריות הטבעית של התלכדות סלע הכורכר, עולה שאלת המחקר הבוחנת את האופן בו יראה סלע הכורכר העתידי של העיר: כיצד ילכוד את זכרונות העיר הזאת?
מתוך חווית שיטוט בתל אביב, העיר בה אני גרה, אני מסתכלת על המרחב העירוני כמרחב של הרס ובנייה, חפירה וגילוי שכבות קדומות, כיסויים ובנייה מחדש, ומתוך כך תוצאה של ערבול שכבות וחוסר סדר. אני מקבילה בין תהליכים גאולוגיים, לבין המחזוריות שבתהליכי בנייה והרס בעיר. מבין המרצפות והבניינים הבנויים לעייפה מתגלה אליי סלע העיר הקדום. מצוקי הכורכר הן דיונות חול, שעשה את כל הדרך מסלעי גרניט באפריקה דרך הנילוס ועד לחופי הארץ, כאן הם הורבדו בקו החוף הקדום של הים התיכון והתאבנו במהלך תהליך ארוך שכולל גיר המגיע מעצמות בעלי חיים, שהושקעו מיליוני שנה קודם לכן בעזרת מי הגשם, הרוח והחום, ולוכד בתוכו צדפים, חולות וזכרונות של המקום ממנו בא והמקום בו הוא נמצא. והיום הם שריד של עידנים גאולוגיים קדומים שנשאר חשוף במרחב העירוני הסואן. מתוך ההתבוננות בתהליך הטבעי שעובר החומר עולה בי השאלה, איך יראה הכורכר העתידי של העיר הזאת? אילו זכרונות הוא יאסוף לתוכו? אני אוספת חול שהתפורר ממחשופי כורכר, ומוסיפה אליו ממצאים השייכים לבליית העיר. בסטודיו אני מדמה את תהליך היווצרות הכורכר ובעזרת תהליכים המקצרים טווח זמן גיאולוגי לכדי שבועות ספורים, יוצרת כורכר חדש, האוסף אליו חומרי עיר נוספים, ושואלת, האם ניתן לדמות את סלע הכורכר העתידי של העיר?
הפרויקט הינו פרויקט מחקר חומרי, ומתוך כך אין סופו בסימן קריאה, אלא בסימן שאלה.