בין השמשות

מהי המציאות? הטבע או התיעוד שלו? בעידן בו אנו מבלים את רוב שעות היממה מול מסכים, הזמן מאבד את משמעותו. ההשפעות הקיצוניות של שימוש מופרז במסך וחשיפה לתאורה מלאכותית הפנו את הפרויקט דווקא אל החסך שלנו, השמש, ולאחר מכן לייצוגה בעולם הדיגיטלי. ברגעים המעטים שאנשים מרימים את ראשם מן המסך, הם מתרגשים מעצמתו ויופיו של הטבע, מתעדים את הרגע ומעלים אותו בחזרה אל המסכים. ל-sunrise# באינסטגרם יש מעל 80 מיליון תיוגים. אך המידע הזה מעוות, והשמש שהיא המקור המדויק ביותר למדידת זמן, מתועדת ומוכפלת ברשת ובכך מאבדת ממהימנותה. ריבוי השמש בתוך הרשת הוא עוד סממן לגמישותו של הזמן במרחב הווירטואלי, שהוא (כמעט) כל עולמנו. האור הוא חומר הגלם המרכזי של הפרויקט. בתחילה נבחנו גבולות וטווח התאורה של מסכים, לאחר מכן תועדו חפצים ופרצופים שונים תחת תאורת המחשב הנייח והנייד ובשלב מתקדם נעשה שימוש בחומרים רגישים לאור על מנת להעתיק דימויים מן המסך על גבי נייר וטקסטיל. תהליך המחקר תומצת לכדי מיצב חלל אשר עשה שימוש במוטיב מופשט של עיגול תאורה לבן, ספק ירח ספק שמש. בסופו של דבר כולנו, בדומה לשמש, עיגולים שבויים במחזוריות, מוכפלים עד כדי דהייה, נעים בין חשיבות קוסמית לפשטות קלישאתית. חיים במקביל בין יום ללילה, בין חושך לאור.