פתגם אחד טומן בתוכו סיפור שלם
عبارة واحدة تحكي قصة كاملة
פרויקט ״منقول - מנא׳ול״ (מועבר) מציע מודל לעיצוב נוף לשוני בפארקים עירוניים. הפרויקט מבקש להשתמש במרחבי הפנאי הציבוריים כפלטפורמה ליצירת קשר בין-תרבותי באמצעות הנכחת השפה הערבית במרחב. המודל מתמקד בייצור נוף לשוני נרטיבי שבו השפה הערבית מקבלת נוכחות, הן בעבור דובריה והן בעבור דוברי עברית. כשני מיליון אזרחים ערבים חיים בישראל, הם מהווים 21% מהאוכלוסייה, ולשפתם אין כמעט ביטוי במרחב ובחברה. לעיתים הערבית משמשת כקוריוז, כמעין קישוט, כקללה או כברכה, או שהיא נתלית לראווה במרחב כלאחר יד עם שלל שגיאות. הפארקים וחופי הים בישראל הם מרחבי מפגש בלתי אמצעי בין יהודים וערבים. אך על פי רוב, נוכחותם של הערבים כמשתמשי המרחב אינה ניכרת בנוף הלשוני: השפה הערבית מופיעה במעט מהשלטים, בעיקרם בשלטי אזהרה, איסור והכוונה. השפה בתפקידה המזמין, המחבר, המשחקי, הנרטיבי, השפה ככלי המייצר עומק תרבותי, אינה מקבלת ביטוי במרחב. היעדרה של השפה הערבית מהמרחב, או נוכחותה הדלה והמעוותת, מנתקת את הערבים מקשר תרבותי, חברתי והיסטורי למקום. ואילו בעיני דוברי העברית, השפה הערבית נותרת זרה ומנוכרת. בישראל של ימינו רק כ-8% מהיהודים מעל גיל 20 יכולים לתקשר באופן בסיסי בערבית, וכאחוז בלבד מסוגלים לקרוא ספר בערבית. פרויקט ״منقول - מנא׳ול״ פועל לחבר בין בילוי, מרחב ופעילות לבין התרבות הערבית באמצעות הטבעת ביטויים בערבית על גבי מתקנים שיפוזרו במיוחד במרחבים השונים, כגון קופסאות ישיבה, שמשיות, ושמיכות פיקניק. לצד הכיתוב בערבית יופיעו הביטויים גם בתעתיק עברי, שיאפשר לדוברי השפה להכיר את מצלול הביטוי בערבית, כך שהצליל הזר יהפוך עם הזמן למוכר.
חוקרת עיצוב וכותבת, מתעניינת בקשר בין שפה ודימוי, ובאינטגרציה בין תוכן וצורה, בין מחשבה לדרך פעולה. חיה ואוהבת את תל אביב ובתל אביב.