esc button
EN
search icon

את תהיי הזיכרון שלי

יעל קורנשטיין

אודות עיצוב

מנחה — 

ליאורה רוזין

צעצועי זיכרון — חפצים משחקיים האוצרים בתוכם סיפורים

אבא שלי חולה במחלה שהולכת ומפוררת את הזהות שלו. הבן שלי, נור, לאט-לאט מתחיל ללמוד את העולם. אני בתווך ביניהם: בת ואם, מנסה לתפוס מעט מן המהות של אבי ולהזין בה את בני. אני יוצרת חפצים שאוצרים סיפורים של אבי כמו שאני זוכרת אותם, שעברו דרך מסננת הדמיון שלי והזמן שעבר מאז ששמעתים. כל חפץ הוא גם צעצוע, מכיל בתוכו אלמנט של תנועה או קול ומושך לגעת בו ולהפעילו. כך אני מדמיינת שאוכל להשאיר את הזיכרונות חיים ובתנועה, ושהם יחלחלו לאט לאט לסיפור החיים של נור.

בחרתי לייצג חמישה זיכרונות. שניים מהילדות של אבי, סיפורים שסיפר לי פעמים כה רבות עד שנרשמו בנפשי; שני זכרונות מתקופת המחלה וההתפוררות; וזיכרון אחד המשותף לנו: אבי ואני יושבים בסלון על ספה מעור והוא שר לי את השיר "פזמון ליקינטון". את אותו השיר אני שרה עתה לנור בכל ערב לפני השינה.

לצד חומרי תיעוד מצולם ומוקלט של אבי ושל נור, הפרויקט מורכב אפוא מחמישה אובייקטים, עשויים מפורצלן, עץ, מתכת, אור וקול, ומכילים כל אחד סיפור מחייו של אבי. כל אחד הוא מעין צעצוע-מזכרת הנשען על מנגנוני צעצועים קיימים: תיבת נגינה, כדור שלג, פנס קסם, צעצוע מתפרק ואוטומטה.

נדמה לי שכך נוצרת תמונה שלמה, עגולה וחיה של אבי. אני שואבת השראה ממחקר פסיכולוגי של לורנס ניומן, "להיזכר או לשחק" מ-1990, שהראה כי ילדים זוכרים טוב יותר צעצועים שהתבקשו לשחק בהם מאשר צעצועים שהתבקשו רק לזכרם. למשחק, מסתבר, יש תפקיד גדול בעיצוב הזיכרון.

No items found.

יעל קורנשטיין

יעל קורנשטיין (נ. 1988) היא מעצבת יוצרת בעלת סטודיו לעיצוב קרמי בתל אביב. בוגרת תוכנית התואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, ותואר ראשון במחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל. ביצירותיה היא עוסקת במקומות בהם יש מתח, קונפליקט והתנגשות בין ערכים ותרבויות. האזורים הלימינליים, אזורי הבין לבין, הם המניעים אותה לפעולה בעבודותיה. החומר הקרמי הוא החומר הביתי שלה. הוא השפה החומרית הראשונה שלה. הוא נקודת המוצא המאפשרת בדיקה ומתיחה של גבולות. אליו מתווספים מדיומים וחומרים נוספים, כמו עבודה עם וידאו וסאונד.

פרויקטים נוספים