עבור בני נוער עם מגבלה, טכנולוגיה מסייעת אינה רק כלי עזר המאפשר התגברות על חסם פיזי, אלא אמצעי המאפשר עצמאות והשתתפות פעילה בחברה. לכן, אימוצה מגיל צעיר הינה קריטית להשתלבות.
אולם, למרות שמושקעים משאבים רבים בתהליכי הפיתוח של טכנולוגיות מסייעות כדי לאפשר התאמה אישית למשתמשים, אחוזים גבוהים נוטשים את העזר כעבור שנת שימוש אחת בלבד. זאת מכיוון שהתהליכים מושתתים על שקלול נתונים פיזיים-אובייקטיבים, אך הצרכים הרגשיים-הסובייקטיביים אינם מאופיינים בתהליך ההתאמה.
פרויקט זה מציע מודל הוליסטי לפיתוח טכנולוגיה מסייעת בהתאמה אישית, התופס את המשתמש
כ"מומחה לחוויות שלו" ומגביר את מעורבותו בתהליך ומאפשר איתור צרכים רגשיים. זאת על מנת להגדיל את סיכויי ההיקשרות לעזר המסייע אשר יובילו לשימוש אחר, לא רק פונקציונאלי וטכני אלא גם רגשי, המחבר את המשתמש לפתרון שניתן לו, מפחית שיעורי נטישת עזרים ומקדם את החוויה האקטיבית ומימוש הפוטנציאל השיקומי.
מעצבת טכנולוגיות מסייעות במרחב החדשנות בבית החולים לילדים אלי"ן, אדריכלית ויזמית. מעצבת תפאורות להצגות ילדים ופסטיבלים. עוסקת בניהול וליווי תהליכים קהילתיים מורכבים. פיתחה תוכניות הוראה ייחודיות למחוננים במשרד החינוך. בוגרת תואר שני בעיצוב תעשייתי, מסלול ניהול עיצוב וחדשנות, בצלאל. בוגרת תואר ראשון במחלקה לארכיטקטורה, בצלאל. נשואה, אם לארבעה, מתגוררת בנטף.