מאז השבעה באוקטובר, אנו חיים בקונפליקט פנימי מתמשך, חיים חצויים ומלאי ניגודים. מאז אותו היום אנחנו מוצאים את עצמנו נסחפים ללא יכולת שליטה לאותם רגעי התופת שרבות ורבים חוו במישרין, וחלקם עדיין חווים. המחשבות נודדות ללא הרף לרגעי האימה ביישובי העוטף, במרחבי הנובה ובשדות הנגב המערבי. אנחנו מבצעים את מטלות היום-יום, בבית, בעבודה ובלימודים כשבמקביל אנחנו נוכחים עם החטופים והחטופות, עם אותן משפחות פצועות שחייהן התהפכו מן הקצה אל הקצה, ועם אלה שביתם איננו עוד.
אנחנו מנסים לקיים שיגרה נורמלית, אך גם חיים את המלחמה המתמשכת על כל הכאב, השבר והעצב הכרוכים בה. מצד אחד מקיימים רגעים של שפיות ומצד שני נטרפת דעתנו מחרדה ודאגה. אנו קרועים בין הרצון לחיים לבין ההזדהות עם החורבן והמוות המתמשכים. כוחות אלו של חיים ומוות, של חירום ושגרה, משפיעים על חיי כולנו ב-11 החודשים האחרונים, בהם ניסינו למצוא את הדרך הנכונה להמשיך ולחיות, להמשיך ללמוד ולהמשיך ליצור מתוך המשבר.
בתערוכת הבוגרים של התואר השני מוצגים שורה של פרויקטי עיצוב שנעשו בתקופה זו והושפעו מרוחות הזמן ומהדיסוננס המובנה בה. פרויקטי הגמר של הסטודנטיות והסטודנטים בשלושת מסלולי התכנית— עיצוב וטכנולוגיה, אודות עיצוב וניהול עיצוב וחדשנות – מוקדשים ליצירת אלטרנטיבה ולחתירה למען חיים טובים יותר בהווה ובעתיד, וחלקם נוגעים ישירות במציאות של אחרי השבעה באוקטובר ובהתמודדות עם אתגרי ההווה. הנושאים שהפרויקטים עוסקים בהם כוללים זיכרון וריפוי, זהות ואמונה, אהבה, יחסים וקהילה וחומר וטכנולוגיה.
פרויקטים אלו מזמינים את הקהל לעצור רגע, להתבונן, למצוא עוגנים להיאחז בהם בימים בהם הקרקע נשמטת מתחת לרגלינו, ולהשיב לעצמנו את השליטה בתשומת הלב, שאנו כה זקוקים לה כדי לבחור בתקווה ובחיים.