במציאות העכשווית, אנשים לעיתים קרובות חווים אובדן אנושיות והופכים לאובייקטים, תוצאה של דינמיקות כוח. הרעיון של חפצון האדם אינו חדש, אך החיים בהווה מעצימים זאת. בפרויקט זה, אני חוקר את גופי כחלק מהחברה, תוך התייחסות לגבולות בין האדם לאובייקט. אני ממיר את גופי ליחידה ציבורית-פרטית באמצעות חיבור לכיסא, סמל המקבל משמעויות שונות על פי השימוש בו. אני בודק את הקשר האינטימי והנצלני שנוצר בין הישות החדשה (אדם-כיסא) והמשתמש.
חפצי המתכת המוצגים הם חלקיים, אין להם זכות קיום ללא הגוף. יחדיו, הם מייצרים בהכרח הכלאה בין גוף לחומר, תלות מלאה אחד בשני. בתוך תלות זו נבחנות שאלות לגבי משך הקיום של חפצי הכלאיים שכן הוא מחייב מאמץ פיזי רב. המאמץ הפיזי שופך אור על החברה האנושית ועל יכולתה להחזיק מעמד במערכת יחסים שכזו.
הפרויקט מעודד חשיבה מחודשת על קשרינו עם חפצים ועם הזהות האישית, ומעלה נקודת מבט ביקורתית על הגוף האנושי כחפץ.
עאסם, אמן ומעצב, הוא בוגר תואר ראשון באמנויות המסך ותואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, מרצה באוניברסיטאות מקומיות ומנחה סדנאות הדפס. עבודותיו הוצגו בתערוכות קבוצתיות בינלאומיות ומקומיות. עאסם מתעניין בארכיונים של מגזיני ילדים בעולם הערבי ובארכיונים אודיו-ויזואליים ככלי מחקר.