יש לי כפית מכסף, שקיבלתי במתנה מסבי כשנפלה השן הראשונה שלי, ואני משתמשת בה כל יום. אני יכולה לרוץ איתה עד קצוות הארץ. אפילו שם, ארגיש בבית.
בעולם של ימינו, להיוולד ולמות באותו הבית זו ברכה נדירה. אנשים עוברים כל הזמן. וכמעט לכולם יש פריט ביתי אהוב שמקנה להם תחושת שייכות. ערכם של חפצים נישאים הוא רגשי בעיקרו, הם מייצרים תחושה של בית הרחק מהבית. אך בימינו כשמשתנה היחס בין בית לנוודות ופליטות, מה משמעות החפצים שאיתי?
יש פריטים ביתיים שאנשים השתמשו בהם עוד מימי קדם. כדי להשתמש במשהו, על האדם לבצע תנועות מסוימות, להימצא בתנוחה מסוימת, מה שהופך גם חפצים יומיומיים, בחלוף הזמן, לחפצי פולחן.
בפרויקט, אני משתמשת בזיקה חומרית ורגשית ככוח מניע בייצור חפצים. תשובתי המוחצת לאסונות טבע, מלחמות ועקירות היא זו: סט של כל מה שהכרחי לקיום, מעין כספת ניידת. בכל רגע נתון אני יכולה להמיר ערך רגשי לשווי כלכלי. חפצי הפולחן עשויים כסף ומצהירים על משקלם, ובעת הצורך יימכרו לשם קיום.
סופיה היא צורפת, מורה, וחוקרת צורפות, עיצוב ומדע. בוגרת תואר ראשון בצורפות ואופנה, ובוגרת תואר שני בעיצוב תעשייתי, בצלאל. הציגה בתערוכות בינלאומיות. עובדת בבורסת היהלומים ברמת-גן.