המחקר מבקש לבחון טרנספורמציה חומרית של חפץ יומיומי הנושא זיכרון אישי ולתעד אותו באמצעות חיבור בין עולם התרבות החומרית לשיטות עבודה בקרמיקה. באמצעות טקס של שחרור ופרידה מחפץ משמעותי, המחקר מבקש לעזור לבעלת החפץ למצוא השלמה. בתוך כך מוצע לה לשתף את הזיכרון ולהוסיף לו שכבה על ידי טרנספורמציה חומרית.
הפרויקט נולד בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, שדרבנו אותי לעבד את המציאות באמצעות החומרים שאיתם אני יוצרת. במשך מספר חודשים נסעתי ליישובי העוטף ותיעדתי במסגרת פרויקט של יד יצחק בן צבי חפצי יומיום שסיפרו את שאירע בשפתם השתוקה. השהות במקום האסון והעיסוק בחפצים ושברים עוררו בי מחשבות על פרידה, זיכרון ושימור.
נקודת המוצא של המחקר היא ההבנה שהשברים הפיזיים והמטאפוריים אינם מועמדים לאיחוי אלא מתקיימים כישות חפצית עצמאית חדשה בעולם. לכן בטקס שפיתחתי, המהווה מפגש אינטימי עם א.נשים, קיבלתי על עצמי תפקיד של מלווה ותומכת פרידה ובחנתי את האופן שבו חפץ משמעותי יכול לעבור טרנספורמציה שתסמל שחרור והשלמה או שדווקא תעזור לו לשמר את הזיכרון באופן אחר.
שירה היא יוצרת ואוצרת, מלמדת וכותבת. הקימה ועורכת את "טקסטורה" – כתב עת מקוון חומרי של בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית – והיא מנהלת תחום ימי עיון וחברה בצוות ההנהלה של המרכז. בוגרת תואר ראשון במדעי החיים מאוניברסיטת תל אביב; בוגרת המחלקה לקרמיקה של המכון לאמנויות במכללת תל חי; ובוגרת תואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. עבודות הקרמיקה שלה השתתפו בתערוכות בארץ ובחו"ל ונמצאות במספר אוספים.